<h1>ספר החינוך מצוה רמ"ז</h1>
<h2>דף ט:</h2>
להיות נטע רביעי כלו קדש, פירוש כל פירות היוצאין באילן בשנה הרביעית לנטיעתו הם קדש, כלומר שהם נאכלים לבעלים כמו מעשר שני בירושלם, וזו היא קדושתן, שנאמר [ויקרא י"ט] ונטעתם כל עץ מאכל וגו' ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי, ובא הפירוש שהם לבעלים, ופירוש הלולים הוא שיאכלוהו הבעלים בירושלם וזהו ההלול, וזה יקראו חכמים בכל מקום נטע רביעי. ובספרי דורש שנטע רביעי הוא לבעלים מדכתיב [במדבר ה'] ואיש את קדשיו לו יהיו וגומר, שאמרו שם איש את קדשיו וגומר משך כל הקדשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים ופסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רביעי שיהו לבעלים. משרשי המצוה שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחלת מבחר פירות אילנותיו כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, ולכן צונו להעלותן ולאכול אותן במקום שבחר מימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם צוה יי את הברכה. ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית. ועוד יש תועלת לאדם בהיותו מצווה לאכול במקום ההוא קצת פירותיו כגון זה ומעשר שני וגם מעשר בהמה, כי מתוך כך יקבע מושבו או מושב קצת מבניו באותו המקום ללמוד תורה שם, כי שם מורי התורה ועיקר החכמה, וכמו שנכתוב במצות מעשר שני בעזרת השם. והרמב"ן זכרונו לברכה כתב בטעם מצוה זו בפירושיו כדי לכבד השם מראשית כל תבואתנו ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים ליי, והנה אין הפרי בתוך שלש ראוי להקריבו לפי שהוא מועט, גם שאין נותן בפריו טעם או ריח טוב, גם כי רוב האילנות לא יוציאו פירות כלל עד שנה רביעית לנטיעותן ולכך נמתין לכולן. והמצוה הזאת דומה לבכורים. ועוד כתבנו כי אמת הדבר עוד שהפרי בתחלת נטיעתו עד השנה הרביעית רב הלחות דבק מאד, מזיק לגוף ואיננו טוב לאכילה, כדג שאין לו קשקשת, והמאכלים הנאסרים בתורה שהם רעים גם לגוף.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ברכות ל"ה ע"א] שהרוצה לפדות נטע רביעי פודהו כמו מעשר שני שהוא נפדה, כלומר שפודה הפירות בכסף ומעלה הכסף לירושלם. ואם פודהו לעצמו מוסיף חומש, שכן הוא הדין במעשר שני מדכתיב ביה [ויקרא כ"ז] ואם גאל יגאל איש ממעשרו, אבל הפודה מעשר שני לאחרים אין מוסיף חומש. ואין פודין אותו עד שיגיע לעונת המעשר, שנאמר בו [ויקרא י"ט] להוסיף לכם תבואתו, ודרשו זכרונם לברכה עד שיעשה תבואה, כלומר שהגיע לעונת מעשר והוא שליש בישולו. ואין פודין אותו במחובר כמו מעשר, לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה [מעשר שני פ"ט ה"ב], ואחרים פירשו דאפילו במחובר פודין אותו. והוא נקרא ממון גבוה כמו מעשר, ולפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם כן נתנו בעודו בוסר שעדיין לא חל עליו החיוב, כמו שאמרנו. ודינו בשאר הדברים כגון אכילה שתייה וסיכה כמעשר. ובמצות מעשר שני בפרשת ראה אנכי נאריך עוד בזה בעזרת השם. והפודה כרם רביעי רצה פודהו ענבים, רצה פודהו יין, וכן הזתים, אבל שאר הפירות פודה אותן קודם שישתנו מברייתן. והפדיון הוא שאומר פירות אלו יהיו מחוללין על כסף זה, והרי הן מחוללין בכך, ומעלה הכסף ואוכלו בירושלם. ואמר שמואל בגמרא [קדושין י"א ע"ב] שהקדש שהוא מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, אבל לא בפחות משוה פרוטה שאין לו דין כסף לשום דבר, והוא הדין לפירות רביעי. וכרם רביעי אין לו שכחה ופאה ולא פרט ועוללות, ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות אלא כולו עולה לירושלם או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלם. ודין מה שאמרו זכרונם לברכה [ר"ה ט' ע"ב] מאימתי מונין ראש השנה לרביעי, וכן מה שאמרו שכל שהוא חייב בערלה חייב ברביעי, ובמצות ערלה נאריך בענין זה בעזרת השם, ונכתוב אי זה אילן חייב בה ואי זה דבר שבאילן, וממנה נלמוד לרבעי. ויתר כל פרטיה מבוארים בפרק אחרון ממעשר שני. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בארץ בזכרים ונקבות אבל לא בחוצה לארץ, וכן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה כשם שאין מעשר עני בסוריא כך אין נטע רביעי בסוריא, עד כאן. וכל שכן בחוצה לארץ. ויש מרבותינו שהורונו, השם ישמרם ויחיים, שחיוב מצוה זו הוא אפילו עכשיו בארץ ואפילו בחוצה לארץ נוהג כרם רביעי מדרבנן, ולפי זה צריך כל אדם עכשיו לפדות פירות כרם רביעי שלו על שוה פרוטה או יותר, גם אמרו שמברכין על הפדייה, ואחר כך משליך הפדיון לים המלח, כלומר למקום האבד כדי שלא יהנה בו בריה לפי שהוא קדוש היום מדרבנן, ואחר כך אוכל פירות כרמו. אבל נטע רביעי אינו נוהג כלל בחוצה לארץ אפילו מדרבנן. ועובר על מצוה זו ולא העלה הפירות לירושלם או פדיונן בזמן הבית, או שלא פדאן בארץ כדעת קצת מפרשים אפילו עכשיו ביטל עשה זה, ולא חפץ בברכה, ומקיימה יהיה ברוך.
